החיים באילת
חשבתם לעצמכם פעם איך זה לחיות באילת?
עיר שהחופש בה מוחלט, התיירים מציפים אותה, עיר דינמית ותוססת 24 שעות ביממה לפגוש אנשים מהארץ ומהעולם, מסיבות, קניות, פאבים, חוף ים, קניונים. עיר שבה לשעון אין כמעט משמעות. נסו לדמיין את זה. עכשיו תפסיקו לדמיין, תעלו על האוטובוס הראשון לאילת, ואנו נמצא לכם כבר עבודה באחד המלונות.
רוב האנשים משלמים הון תועפות לכמה ימים באילת, אתם מקבלים על זה כסף.
מיומנו של מלצר באילת
שמי שלומי ואני חייל משוחרר מגבעתיים , שבא לעשות עבודה מועדפת באילת. חלק גדול מהחברים שלי פה הם חיילים משוחררים שגם באו לעשות עבודה מועדפת. חצי שנה לפני השחרור כבר ידעתי שמתאים לי על עבודה באילת. היום התעוררתי ב - 10:00 בבוקר במגורי העובדים. יש לי להעביר עוד 5..5 שעות עד תחילת המשמרת במסעדה האיטלקית של המלון - "הפוקצ'ה". למזלי, לעבוד במסעדה במלון זה נחשב "לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה", כלומר, גם לעשות עבודה מועדפת וגם ליהנות מטיפים גבוהיים.
לאחר ארוחת הבוקר הרמתי טלפון לנורית, ידידתי שעובדת גם היא ב"פוקצ'ה".ושאלתי לתוכניותיה. נורית מאוד רצתה לרדת לבריכה שבבניין שלנו במגורי העובדים. אני לעומת זאת עמדתי על כך שנרד לחוף הים ואח"כ נסתובב בקניון "מול הים". כמובן שהצעתי זכתה, כך שלאחר מחצית השעה כבר פרשנו מגבות בחוף ה"בננה ביץ'". בחוף עצמו פגשנו את עומרי, הסמל שלי מהפלוגה שבא לעשות עבודה מועדפת במלון שכן. על כוס בירה קרה העברנו חוויות מהשירות הצבאי, על כמה הוא קידר אותי ועל שבת שהוא נתן לי. מה לעשות, חיילים משוחררים נשארים חיילים נשוחררים כל חייהם.
מקץ שעתיים על החוף התחלנו להיות רעבים, וקפצנו לקניון "מול אילת" לארוחת צהריים. היות וישנן מסעדות רבות בהן, אנו כעובדי מלון ותושבי אילת זכאים ל – 50% הנחה, בחרנו באחת מהן. קצת מסובב מהבירה, התחלתי לשחזר בזכרוני את תחילת דרכי באילת. מיד כאשר הגעתי לאילת, עבדתי כמלצר בחדר אוכל במלון. בהתחלה אמרתי לעצמי כי אני מגיע לחצי שנה בלבד לעשות עבודה מועדפת, כמו חיילים משוחררים רבים, אך הנה כבר עברו 9 חודשים מאז שירדתי לעבודה באילת ואני לא יודע מתי אעזוב את העיר, למרות שכבר לפני חודש קיבלתי את מענק עבודה מועדפת. מקץ שוטטות של שעתיים בקניון הממוזג, צעדנו על הטיילת לכיוון בית המלון. ב – 15:30 בדיוק הדפסתי כרטיס ומיד הצטרפנו לחברים במסעדה להכינה לסועדים הרבים שיגיעו בהמשך הערב. רוב הצוות במסעדה הם חיילים משוחררים שבאו לעשות עבודה מועדפת, למעט המנהלים. המסעדה הייתה כרגיל מפוצצת בנופשים רעבים שהזמינו מנות רבות, אך בסוף הערב הרווחתי כ – 460 ש"ח טיפים אז על מה יש להתלונן.
בשעה 23:30 סיימנו את משמרת הערב, וכולנו רצנו להספיק את ההסעה. בדרך קבענו שתוך שעה כולם מוכנים בלובי לקראת היציאה לפאב האהוב עלינו. מקץ שעה, נפגשנו בלובי כמו שקבענו ועלינו על מונית חזרה לאזור המלונות. מקומות הבילוי שעובדי המלונות הולכים אליהם באילת, לרוב הם שונים ממקומות הבילוי שהולכים אליהם הנופשים. חלק גדול המאוכלסייה שבאה למקומות הללו הם חיילים משוחררים שבאו לעשות עבודה מועדפת, לכן כ"כ כיף לנו ביחד.
בשעה 4:00 לפנות בוקר סיימנו, עייפים אך מאושרים מעוד יום כיף באילת, תפסנו מונית למגורים והלכנו למיטות (למרות שאף אחד לא הלך לישון לבד)